בריאות הכלב, בשפה פשוטה

הקאה בודדת אצל כלב ערני ששותה ומתנהג רגיל לרוב אינה חירום - אפשר להשהות אוכל לכמה שעות ואז להציע מנה קטנה ורכה. מה שמדאיג הוא הקאות חוזרות, דם, חולשה, נפיחות בבטן או סירוב לשתות.

שוקולד (במיוחד מריר), ענבים וצימוקים, בצל ושום, ואלכוהול - כולם רעילים לכלבים. מסוכן במיוחד קסיליטול (ממתיק במסטיק וממתקים "ללא סוכר") שעלול לגרום לצניחת סוכר ולנזק כבד. אל תחכו לסימנים ואל תגרמו להקאה על דעת עצמכם.

בקיץ הישראלי מכת חום היא סכנת חיים אמיתית. סימנים: התנשפות כבדה, ריור סמיך, חולשה, בלבול, חניכיים אדומות מאוד. צננו בהדרגה עם מים פושרים (לא קרח), הציעו מים, והעבירו לצל ולמיזוג. לעולם אל תשאירו כלב ברכב גם לדקה.

זה עלול להיות "פיתול קיבה" (GDV) - מצב חירום מסכן חיים, נפוץ יותר בגזעים גדולים עם חזה עמוק. אין מה לחכות ואין טיפול ביתי.

פצעי נשיכה נראים קטנים מבחוץ אבל לרוב עמוקים ומזדהמים. הכשת נחש (נפוצה בטיולי קיץ בישראל) היא חירום: הרחיקו מהאזור, השאירו את הכלב רגוע ככל האפשר, ואל תחבשו חזק. אל תנסו לטפל בבית.

גורים מקבלים סדרת חיסונים משולבים שמתחילה לרוב בגיל 6-8 שבועות וחוזרת כל כמה שבועות עד גיל ~16 שבועות. עד שהסדרה מסתיימת, עדיף להימנע ממקומות עם צפיפות כלבים לא מחוסנים. לוח הזמנים המדויק נקבע ע"י הווטרינר לפי הגור והאזור.

כן. לפי חוק, חיסון נגד כלבת הוא חובה לכל כלב מגיל 3 חודשים, ויש לחדש אותו אחת לשנה. בנוסף חובה לשבב את הכלב ולרשום אותו ברישוי העירוני. זו לא רק דרישה חוקית - כלבת היא מחלה קטלנית, וזה מה שמאפשר להחזיר כלב אבוד לבעליו.

כלבת מחודשת שנתית כחובה חוקית. החיסון המשולב (כמו פרבו ודיסטמפר) מחודש לרוב שנתית או כל כמה שנים בהתאם לסוג החיסון ולהמלצת הווטרינר. שמרו את פנקס החיסונים מעודכן - צריך אותו לפנסיון, לטיסה ולמעבר דירה.

עייפות קלה או רגישות באזור הזריקה ביום-יומיים הראשונים נפוצות ולרוב חולפות לבד. תגובה אלרגית אמיתית נדירה אך מתבטאת בנפיחות בפנים, גרד חזק, הקאות או קושי בנשימה תוך דקות עד שעות.

הכמות תלויה בגיל, משקל, רמת פעילות וסוג המזון. נקודת התחלה טובה היא טבלת ההזנה על שק המזון לפי משקל היעד, ואז כיוונון לפי מצב הגוף: צריך להרגיש את הצלעות בקלות בלי לראות אותן בולטות. עודף משקל מקצר חיים ומכביד על המפרקים.

אסורים: שוקולד, ענבים וצימוקים, בצל ושום, אגוזי מקדמיה, אבוקדו, בצק שמרים, אלכוהול, קפאין, וקסיליטול (ממתיק). מותר במידה כחטיף: גזר, תפוח בלי הגרעינים, חתיכת עוף מבושל בלי תיבול. בכל ספק - אל תתנו.

לרוב סביב גיל 12 חודשים, אך גזעים גדולים וענקיים נשארים על מזון גורים ארוך יותר (עד ~18-24 חודשים) כי הם גדלים לאט. מעבר מזון עושים בהדרגה לאורך שבוע, בערבוב הולך וגדל, כדי לא להפריע לקיבה.

עצמות מבושלות אסורות - הן מתפצלות לשברים חדים שעלולים לפצוע או לחסום את מערכת העיכול. גם עם עצמות גלם ומוצרי לעיסה יש סיכון לחנק ולשבירת שיניים, אז תנו רק בהשגחה ובגודל מתאים לכלב.

אחזו את הקרצייה קרוב ככל האפשר לעור עם פינצטה דקה ומשכו ישר והחוצה בלחץ יציב, בלי לסובב ובלי למעוך. נקו את האזור ועקבו אחריו. אל תשתמשו באש, אלכוהול או שמן - זה דווקא מגביר את הסיכון להדבקה.

קרציות מעבירות מחלות כמו ארליכיוזיס ובבזיוזיס, ויתושי החול (זבוב החול) מעבירים לישמניאזיס - מחלה כרונית ורצינית שנפוצה בארץ. מניעה קבועה (קולר/טיפת מריחה/טבליה) לאורך כל השנה זולה ופשוטה בהרבה מהטיפול במחלה.

אלה שני דברים נפרדים. תילוע מטפל בתולעי מעיים (פנימי), ומוצרי קרציות/פרעושים מגנים מטפילים חיצוניים. גורים מתולעים בתדירות גבוהה יותר. את שני התחומים כדאי לתאם מול הווטרינר לתוכנית קבועה.

הגיל המומלץ השתנה בשנים האחרונות ותלוי בגזע, בגודל ובמין - בגזעים גדולים לעיתים ממתינים לבגרות שלד. אין תשובה אחת שמתאימה לכולם, וזו החלטה שכדאי לקבל יחד עם הווטרינר לפי הכלב הספציפי.

עיקור/סירוס מונע הריונות לא רצויים, מפחית סיכון למחלות מסוימות של איברי המין, ולעיתים ממתן התנהגות. מהצד השני יש נטייה לעלייה במשקל (שמנהלים עם תזונה ופעילות) ושיקולים אורתופדיים בגזעים מסוימים. שקלו מול הווטרינר.

הניתוח עשוי למתן התנהגויות שמונעות מהורמוני מין (שוטטות, סימון, מתח סביב נקבות בחום), אבל הוא לא "מרגיע" כלב באופן כללי ולא מחליף אילוף. האופי הבסיסי נשאר אותו אופי.

ריח רע מתמשך הוא לרוב סימן לאבנית ולדלקת חניכיים, ולא משהו "שיש לכל כלב". צחצוח שיניים קבוע במשחה לכלבים ובדיקת שיניים שגרתית מונעים סבל וכאב. ריח חזק ופתאומי יכול גם להעיד על בעיה אחרת.

ציפורניים - כשהן נוגעות ברצפה בהליכה או נשמעות "מקלקלות", לרוב כל כמה שבועות. אוזניים - ניקוי עדין בתמיסה ייעודית לפי הצורך, בעיקר בגזעים עם אוזניים שמוטות. אל תחדרו מקלוני אוזניים פנימה.

לרוב מדובר בבלוטות הריח (אנאליות) שמתמלאות ומציקות, ולעיתים בתולעים או בגירוי באזור. אם זה חוזר, הווטרינר יכול לרוקן את הבלוטות ולבדוק את הסיבה.

צליעה קלה שחולפת תוך יום-יומיים של מנוחה לרוב לא דרמטית. צליעה שנמשכת, מחמירה, או מלווה בנפיחות וכאב מצריכה בדיקה - בגורים ובגזעים גדולים יש גם שיקולים אורתופדיים של התפתחות.