הכלב הכנעני: כלב מדבר ששרד הכל

הכנעני הוא כלב פראיה (פאריה) - מאותה שושלת כלבים שחיה במרחב הזה עוד מימי המקרא, בסיני, בנגב ובהרי יהודה. במשך דורות הם נדדו בלהקות סביב מאהלים בדואיים, שמרו על העדרים והאוהלים, וניזונו משאריות. האקלים הקשה עשה את העבודה שמלונאי אירופה עשו בקפידה: רק החזקים, החכמים והעמידים ביותר שרדו והעבירו את הגנים הלאה. כך נוצר, בלי שאף אחד תכנן זאת, כלב עמיד להפליא - בריא, חסכן באנרגיה, וחושב בעצמו לפני שהוא מציית.

הסיפור של הכנעני המודרני הוא הסיפור של אישה אחת: ד״ר רודולפינה מנצל (1891-1973). ילידת וינה, בעלת דוקטורט בכימיה מאוניברסיטת וינה כבר ב-1914, וחוקרת התנהגות כלבים מהמובילות בעולם. ב-1938, אחרי שגרמניה הנאצית סיפחה את אוסטריה, היא ובעלה נמלטו מאירופה והגיעו לארץ ישראל בערב ראש השנה - עם כמה כלבים בלבד.

כאן היא נתקלה בבעיה מעשית: הכלבים האירופיים שאיתם עבדה - לשמירה, לאיתור ולעבודה - פשוט קרסו מול החום, האבק והשטח. במקום להילחם בטבע, מנצל עשתה משהו חכם: היא פנתה אל הכלב שכבר ניצח את הטבע הזה. היא החלה ללכוד, לביית ולברור כלבי פראיה מקומיים, ומתוכם בנתה בשיטתיות גזע אחיד עם אופי יציב. את התוצאה היא קראה ״הכלב הכנעני״.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה התברר שלכישורי ההישרדות של הכנעני יש ערך צבאי. הצבא הבריטי סבל ממחסור חמור בכלבים מאומנים, ופנה אל מנצל. היא הסכימה לסייע - אבל בתנאי אחד נחרץ: שהכלבים לעולם לא ישמשו נגד היישוב היהודי. מ-1942 החל המכון שלה לאמן ולספק לבריטים כלבים מאתרי מוקשים עבור הקרבות בצפון אפריקה.

למעלה מ-400 כלבים אומנו בשיטות שלה ונשלחו לחזית. חיילים בריטים מכל הדרגות העידו שביצועיהם היו מצוינים - הכלבים הקטנים והעמידים מהמדבר איתרו מוקשים מתחת לחול שבני אדם ומכשירים פספסו.

ב-1947 החלה ההגנה להניח את היסוד ליחידת כלבים מבצעית. היחידה הזו הייתה אבי-אבותיה של יחידת עוקץ - יחידת הכלבנים המובחרת של צה״ל הפועלת עד היום. הכנעני, שכבר הוכיח את עצמו בשטח, היה בין הכלבים הראשונים ששירתו.

אבל מנצל לא ראתה בכלב רק כלי ביטחוני. ב-1949 היא הקימה את המכון להכוונה וניידות לעיוורים, ואילפה כנעניים ככלבי נחייה - מהראשונים בעולם. אותו כלב שניצל מהכחדה הפך לעיניים של אנשים שלא רואים.

אחרי מותה של מנצל ב-1973, מגדלים כמו אלה שבמלונת שער הגיא המשיכו את מפעל ההצלה לפי הנחיותיה, וממשיכים עד היום לחפש פרטים איכותיים גם במאהלים בדואים בנגב. הכנעני נשאר נדיר יחסית - אלפי כלבים בלבד בעולם - אבל הוא חי, נושם, ומסתובב גם פה בארץ.

הוא לא כלב לכל אחד. הוא חכם מדי בשביל לציית בלי לשאול, חשדן כלפי זרים, ויש לו ראש משלו. אבל אם אתם מחפשים שותף נאמן עד העצם, בריא להפליא, שמתאים לאקלים פה כמו אף כלב אחר - אין מתאים ממנו. הוא, פשוטו כמשמעו, נבנה בשבילכם במשך אלפי שנים.