הבסיס החוקי לקנס
החובה לאסוף את צואת הכלב מעוגנת בעיקר בחוקי עזר עירוניים שכל רשות מקומית מתקינה. חוקים אלה מסמיכים את הפקחים להטיל קנס על בעל כלב שלא אסף את הצואה במרחב הציבורי.
במישור הארצי, חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984, אוסר על השלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים ומספק מסגרת כללית להגנה על המרחב הציבורי. השילוב בין החקיקה הארצית לחוקי העזר המקומיים מהווה את הבסיס לאכיפה.
האכיפה מתבצעת על ידי פקחי הרשות המקומית, המוסמכים להטיל קנס מנהלי במקום. הקנס חל על בעל הכלב גם אם לא נכח פקח ברגע האירוע, כפי שמתאפשר באמצעות מאגרי DNA.
סכומי הקנס
גובה הקנס נקבע על ידי הרשות המקומית ונע בדרך כלל בטווח של כ-475 עד 730 ש"ח. בתל אביב-יפו ובבת ים, למשל, הוטל קנס בגובה של עד 730 ש"ח על אי-איסוף צואה.
הסכומים אינם אחידים בין הרשויות ועשויים להתעדכן מעת לעת. כדאי לבדוק את התעריף המדויק באתר העירייה שלכם כדי לדעת מהו הקנס הצפוי באזור מגוריכם.
מדובר באחת מעבירות הניקיון הנפוצות והנאכפות ביותר, מאחר שצואת כלבים שאינה נאספת היא מטרד בריאותי ואסתטי משמעותי במרחב העירוני.
מאגרי DNA לאכיפה
תל אביב-יפו היא חלוצה בהפעלת מאגר DNA לכלבים. במסגרת המהלך, בעלי כלבים נדרשים למסור דגימה גנטית של הכלב בעת הוצאת הרישיון או חידושו, והדגימה נשמרת במאגר עירוני.
כאשר פקח מאתר צואה שלא נאספה, ניתן לדגום אותה ולהשוות את ה-DNA למאגר, וכך לזהות את הכלב ולשלוח קנס לבעליו בדואר. חקיקה ארצית הרחיבה את הסמכות, ומאפשרת לרשויות מקומיות נוספות להקים מאגרים דומים.
בעקבות המהלך בתל אביב, רשויות נוספות כמו רעננה ורמת גן בחנו או קידמו תוכניות פיילוט בכיוון זה. ככל שהכלי יתרחב, הסיכוי להיתפס גם ללא פקח נוכח עולה משמעותית.
עצות מעשיות לבעלי כלבים
הדרך הפשוטה ביותר להימנע מקנס היא להצטייד תמיד בשקיות איסוף ולאסוף את הצואה מיד. כדאי להחזיק שקיות במספר מקומות, כמו ברצועה, בכיס המעיל וברכב, כדי לא להישאר בלעדיהן.
בערים שבהן פועל מאגר DNA, חשוב לעמוד בדרישת מסירת הדגימה בעת הרישום או החידוש, שכן אי-מסירה עלולה כשלעצמה להיות עבירה ולמנוע קבלת רישיון.
מעבר להיבט החוקי, איסוף הצואה הוא חלק מאחריות בסיסית של בעל כלב כלפי הסביבה והשכנים. שמירה על ניקיון המרחב הציבורי מיטיבה עם כולם ומפחיתה חיכוכים בין בעלי כלבים לציבור.