מה לעשות אם נשכו אותך?
הצעד הראשון הוא טיפול רפואי. יש לשטוף את הפצע במים וסבון ולפנות לקבלת טיפול, בין היתר כדי לשלול צורך בחיסון נגד כלבת ובטיפול אנטיביוטי. תיעוד רפואי הוא גם בסיס חיוני לתביעה עתידית.
במקביל, חשוב לתעד את האירוע: לצלם את הפציעה, לרשום את מקום וזמן האירוע ולאסוף פרטים של בעל הכלב ושל עדים אם ישנם. תיעוד מסודר מחזק משמעותית את התביעה.
יש לדווח על הנשיכה לשירות הווטרינרי של הרשות המקומית. הדיווח מפעיל את חובת ההסגר על הכלב ומסייע לרשות לעקוב אחר כלבים מסוכנים. הדיווח חשוב גם אם הפציעה נראית קלה.
אחריות בעל הכלב לפי החוק
סעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע אחריות מוחלטת של בעל הכלב לנזק שגרם הכלב. משמעות הדבר היא שהנפגע אינו חייב להוכיח רשלנות של הבעלים, אלא רק את עצם הנזק שנגרם על ידי הכלב.
האחריות המוחלטת מקלה מאוד על הנפגע בתביעה. די בכך שהוכח כי הכלב גרם לנזק, ולבעלים נותרות הגנות מצומצמות בלבד, למשל במקרה של התגרות, תקיפה או הסגת גבול מצד הנפגע.
בנוסף לאחריות האזרחית, התעלמות מהוראות החוק עלולה לחשוף את הבעלים גם להליכים מנהליים מצד הרשות. לכן בעלי כלבים מחויבים לנקוט אמצעי זהירות ולמנוע אירועי נשיכה.
חובת ההסגר וכלבים מסוכנים
לאחר נשיכה, הכלב הנושך מושם בדרך כלל בהסגר של עשרה ימים, לרוב בבית הבעלים בפיקוח השירות הווטרינרי. מטרת ההסגר היא לוודא שהכלב אינו נשא של מחלת הכלבת.
במהלך תקופת ההסגר אסור להוציא את הכלב מהמקום שנקבע. אי-עמידה בהוראות ההסגר היא עבירה ועלולה לגרור צעדים נוספים מצד הרשות.
כאשר הכלב הנושך הוא מגזע מסוכן או כלב עם עבר של נשיכות, ההשלכות חמורות יותר. הרשות עשויה להחמיר באמצעי הפיקוח, ובמקרים קיצוניים אף לשקול צעדים חריגים יותר כלפי הכלב והבעלים.
איך ביטוח אחריות מסייע?
לבעל כלב, ביטוח אחריות (צד שלישי) הוא רשת ביטחון חשובה. במקרה של נשיכה, הביטוח עשוי לכסות את הפיצוי לנפגע, ובכך למנוע מהבעלים לשאת בעלות מכיסו.
עבור הנפגע, קיומו של ביטוח אצל בעל הכלב מגדיל את הסיכוי לקבל פיצוי בפועל, גם כאשר לבעלים אין אמצעים כספיים עצמאיים. כדאי לברר אם לבעל הכלב יש פוליסה רלוונטית.
לבעלי כלבים מגזעים מסוכנים, ביטוח אחריות הוא ממילא תנאי חובה להחזקת הכלב. גם לבעלי כלבים אחרים מומלץ לשקול כיסוי כזה לאור האחריות המוחלטת המוטלת עליהם בחוק.